עולם התינוק - גיל המרי

תנו לו לעשות בעצמו את מה שהוא מסוגל אם ילדכם יודע לטפס לכיסא שלו באוטו בעצמו, יעלב אם תרימו אותו לשם, וירגיש שאתם מתייחסים אליו כאל ."!תינוק. יש להניח שיגיב בבכי או יצעק "לבד אם התבלבלתם וניסיתם לעזור לו, הסבירו לו .שהתבלבלתם, בקשו סליחה, ותנו לו לעשות זאת בעצמו תנו לו לעשות דברים מסוג זה בעצמו, אפילו אם אתם .ממהרים. התפרצות זעם תגזול יותר זמן אם הוא יודע לעשות חלק מפעולה מסוימת, למשל הוא יודע לנעול את נעליו אך לא לקשור את השרוכים, תנו לו .לעשות את החלק שהוא יודע ועשו אתם את השאר
תנו לו להתנסות הפעוט שואף לנסות כל דבר. תנו לו לנסות לעשות דברים שאינו יודע. אם לא ינסה - לא ילמד. אך אם הוא - מנסה דבר שלמעלה מכוחו, למשל לקשור את שרוכיו .הוא ינסה שוב ושוב, לא יצליח, אך יסרב לקבל עזרה לבסוף, תסכולו הרב יגרום לו להתפרצות זעם. תנו לו לנסות מעט, ואז הציעו בעדינות עזרה, או הציעו לעשות זאת ביחד. אל תעזרו מבלי לשאול זאת קודם ולקבל הסכמה. אם יסרב להצעת העזרה, תנו לו לנסות עוד קצת לבד ואז הציעו שוב עזרה, או הציעו לעשות משהו .אחר
הקפידו על מעט כללים הגיוניים ,השתדלו שהכללים יהיו מעטים והגיוניים ככל האפשר ,והקפידו על קיומם. כללים רבים מדי יפחידו את הפעוט ."יבלבלו אותו, ויגרמו לו לחוש שהכול אסור ושאתם "נגדו הוא עלול להרגיש שבמילא לא יצליח להשביע את ,רצונכם, ולכן חבל לנסות. הנהיגו רק כללים הכרחיים למשל אל תרשו לפעוט לעשות דברים מסוכנים. הקפידו על קיומם של הכללים - ודאות בקשר למה מותר ומה .אסור תספק לילד תחושת ביטחון מה שלא הכרחי אל תציגו ככלל, אלא כהצעה או המלצה, למשל "עדיף שלא תיקח את הצעצוע הזה לגינה - הוא עלול להיאבד לך" או "כדאי שתשב על הסיר לפני שאנחנו הולכים". אם יסרב - ותרו לו. הוא יחוש שהבחירה בידיו, אך יבין ממה תהיו מרוצים יותר, ואולי ישתדל להשביע את רצונכם בפעמים הבאות. השתמשו במילים "צריך", "חייבים", "אסור" ו"אני לא מרשה" רק .לכללים
שתפו את הילד בסדר יומו תנו לילד לדעת מה עומד לקרות. אם עליו להיכנס לאמבטיה - הודיעו לו על כך כמה דקות מראש, כדי שיספיק להתכונן ולסיים את משחקו. שתפו אותו גם בהכנות: הציעו לו ללכת לאמבטיה, להסיר את בגדיו ולבחור צעצועים לאמבטיה, ואז תבואו לרחוץ אותו. לא .בטוח שזה ימנע סירוב, אך זה יכול לעזור
המנעו ממאבקי כוח אם הילד מסרב ומתעקש, חישבו: האם אתם מתווכחים על דבר הכרחי? אם הדבר לא הכרחי, אל תתביישו לוותר. אם הייתם מוכנים לוותר בסוף הויכוח, ותרו כבר בתחילתו, וחיסכו מעצמכם את הויכוח. אם תוותרו בסוף ויכוח ירגיש הילד שניצח במאבק, וינסה להסיר כל גזירה ע"י סירוב וויכוחים. אם תוותרו ללא ויכוח, יבין הילד שמה .שביקשתם היה רצוי, אך לא הכרחי אם הדבר הכרחי הציגו אותו ככלל בל יעבור, ואל תיכנסו ,"כלל לויכוח. למשל: "אם לא תרחץ ידיים לא תוכל לאכול והסבירו מדוע - "על ידיים לא נקיות יש חיידקים, ואתה עלול לחלות אם לא תרחץ אותן לפני האוכל". אל תמשיכו להטיף ולשכנע, אלא תנו לו להמשיך לשחק, וחכו שילך .לברז מיוזמתו
תנו לילד להשתמש ב"אובייקט המעבר" שלו ,לעיתים הילד נקשר ונצמד לחפץ מסוים (דובי, כובע שמיכה, וכדומה), ולוקח אותו לכל מקום. חפץ כזה נקרא .אובייקט מעבר", והילד זקוק לו כצורך נפשי-פסיכולוגי" כשהיה תינוק היה קשור אליכם מאד, ונבהל כשיצאתם משדה ראייתו. כעת הוא כבר מבין שלא תהיו איתו כל הזמן, והוא נצמד לחפץ מן הבית המספק לו ניחומים ומרגיע אותו במקומות זרים, או כשאינכם איתו. אובייקט המעבר נקרא כך, כי הוא מסייע לילד במעבר מקרבה .פיסית תמידית להורים, למרחק מהם ועצמאות חלקית גמילה מאובייקט המעבר כמוה כגמילה מהנקה, או ממוצץ. עליה להיות הדרגתית, ולהיעשות רק כשהילד ,בשל לכך. גיל המרי הוא זמן לא מתאים לגמילה כזאת .שכן אז הילד זקוק לאובייקט יותר מתמיד תנו לילד לקחת את האובייקט לכל מקום שירצה. אל תנסו להערים עליו ולהחביא לו אותו - הוא יעלב וייפגע אם תעשו כך. אל תנסו גם לשכנע אותו לוותר עליו. אם שכח אותו, הזכירו לו: "אתה רוצה לקחת את הדובי, או שהפעם אתה משאיר אותו?" אם תלכו בלעדיו אתם מסתכנים בכך שהוא ייזכר אחר כך, ויבכה ויבקש כל הטיול לחזור ולקחת את הדובי. אם לקחתם את הדובי כדי לכבסו, הראו ,לו אותו על החבל והסבירו שכיבסתם אותו כי היה מלוכלך .ועכשיו הוא צריך להתייבש
שתפו פעולה עם הילד - היו גמישים עם הילד. למשל, אם הילד לא רוצה לאכול .אל תכריחו אותו. הוא יאכל כשיהיה רעב ניתן להשוות את גיל המרי לגיל ההתבגרות. בשניהם הילד רוכש עצמאות רבה מזו שהייתה לו קודם, ומתרחק .מהוריו. שתי התקופות קשות לילד ומלאות קונפליקטים ,"כשם שבני נוער מתבגרים עונדים עגילים ו"פירסינג מתלבשים זרוק ומאמצים תסרוקות שנראות להוריהם משונות, כך גם בני השנתיים מאמצים להם טעם משלהם בלבוש. אפילו אם הילד מתעקש על לבוש שנראה לכם מוזר, הניחו לו ללבוש אותו. ילדתכם למשל ,עשויה להתעקש על לבישת חצאית ומכנסיים ביחד .חבישת כובע בכל שעות היום או לבישת כפפות בקיץ אם אתם רוצים להמנע ממתח ומאבקים מיותרים, תנו לילד לבטא את טעמו, ואל תתווכחו איתו עליו. כמו אצל מתבגרים, ויכוחים ונסיונות שכנוע, רק יחזקו את הילד ,"בעמדתו. אל תתביישו לצאת איתו כשהוא לבוש "מוזר .והקפידו רק שיהיה לבוש תמיד מספיק חם ילדים בגיל זה לעיתים גם מאמצים להם תפקיד מסוים בבית. ילדכם עלול למשל להחליט שרק הוא סוגר ופותח .את דלת הכניסה, ולהתפרץ כשמישהו אחר עושה זאת אל תרשו לו לבחור לו תפקיד מסוכן (למשל פתיחת ,(הדלת, הוא עלול לפתוח לזרים או לצאת לבדו מהבית כמו כן, אינכם חייבים לאפשר לו לבחור תפקיד שמפריע לכם בחיי היומיום (הוא היחיד שמוסמך להעביר תחנות בטלוויזיה). הרשו לו לבחור תפקיד או שניים נוחים, למשל לחיצה על כפתור המעלית, לחיצה על שלט האזעקה של המכונית וכדומה. הילד זקוק לתחושת האחריות שבתפקיד קבוע, ולתחושה שהוא גדול, ומהווה חלק חשוב מהמשפחה. אם הילד מתפרץ כאשר מישהו אחר עושה ,את "התפקיד שלו". השתדלו שאכן רק הוא יעשה זאת .ושאחרים יעשו זאת רק כשהוא ישן או נמצא בחדר אחר אם התבלבלתם, ועשיתם זאת "במקומו" - בקשו סליחה .והניחו לו לעשות זאת מחדש ,שתפו עם הילד פעולה גם ב"טקסים" שהוא ממציא לפני השינה, הרחצה או היציאה מן הבית. טקסים אלה .מספקים לו ביטחון בשיגרה, שתישאר כך ולא תשתנה
הטיפול בהתפרצויות זעם בגיל זה נפוצות התפרצויות הזעם. כאשר תסכולו או כעסו של הפעוט מגדישים את הסאה, הוא עלול להגיב בהתפרצות: מטיל עצמו על הרצפה, צורח, בוכה, בועט ומכה באגרופיו. חשוב לדעת שההתפרצות אינה נעשית בכוונה, במטרה להכעיס, או להשיג ויתור. ההתפרצות היא דרכו של הפעוט לבטא את רגשותיו העזים, שעדיין לא למד כיצד להתמודד איתם וכיצד לבטאם. כשיתפתח דיבורו, ילמד להסביר את כעסו ולבטאו בדרכים מקובלות .יותר, אך בינתיים הוא מבוהל מהתפרצותו יותר מכם

אל תנסו להרגיע את הפעוט בדיבור, במהלך ההתפרצות. הוא כה נסער, שאינו מסוגל כלל .להקשיב לכם, או להבין דברי היגיון
השתדלו לשמור על קור רוח. אם גם אתם תהיו רגוזים ונסערים מן ההתפרצות, יתקשה .ילדכם להרגע ממנה לאחר שתסתיים
אחת הדרכים הטובות להרגיע פעוט במהלך התפרצות, היא להחזיקו בחיבוק על הרצפה. הוא מוחזק במקום אחד, מה שמונע ממנו לפגוע בעצמו או בכם, והמגע הפיסי מרגיע אותו, ועוזר .לו להתאושש מן ההתפרצות
יש ילדים שבמהלך התפרצות רצים בחדר כאחוזי תזזית. לא תמיד ניתן להרגיע ילד כזה ע"י החזקתו במקום אחד. ההגבלה הפיסית עלולה דווקא להרגיזו יותר. אם זהו המצב אצלכם, אל תנסו להגבילו פיסית, ורק הרחיקו כל דבר שהוא .עלול לשבור או להפגע ממנו
אל תיתנו לילד עונש, או מה שעלול להראות כעונש - על ההתפרצות. אם למשל התכוונתם לקרוא לו סיפור, אל תוותרו עליו בגלל ההתפרצות. אל תתייחסו כלל אל ההתפרצות כאל "מעשה רע". זיכרו: ההתפרצות אינה ,מעשה רצוני כלל, היא בלתי נמנעת לגבי הילד והוא מבוהל ממנה יותר מכם. אם אתם מדברים ,על ההתפרצות, אמרו משהו כמו "כעסת מאוד ועכשיו נרגעת", ואל תזכירו לו אותה לאחר .שחלפה
אל תיתנו לילד פרס על ההתפרצות. דבר זה נשמע ברור, אך עלולים לעשות זאת בלי להרגיש. אם ההתפרצות החלה כי סירבתם לקחת את הילד לגינה, אל תשנו את דעתכם אחריה. אל תיתנו לו גם ממתק או הפתעה כדי להרגיעו. ההתפרצויות אמנם אינן רצוניות, אך אם ירגיש הילד שלהתפרצויותיו יש השפעה עליכם - ינצל זאת. בהמשך ילמד לכוון עצמו לידי ,התפרצות, כדי לנסות לשכנע אתכם בויכוח .כששום דבר אחר לא עבד